כולם מכינים אוכל איטלקי מסורתי משלו, תלוי באזור, בעונה ובמידע שהסבים והסבים שלנו העבירו לנו. הנה הגרסה שלי.
במשפחתי, התבגרותי - למרות שאני שילוב של לאומים גרמנים, איטלקים, אירים ואירופאים אחרים (במידה פחותה - המסורות הקולינריות האיטלקיות הן אלה שתמיד חגגנו, הוקירנו ונהנינו.
בין אם זה הזכיר את העיתונות הפיצ'לית הישנה בחג המולד, למינתי בטעות את השאריות של לזניה בניילון נצמד כשחיממנו אותו שוב בתנור בערב הסילבסטר, חופר בפרוסות גדולות של עוגת רום איטלקית בימי הולדת, או גלגלנו את הבצק לקראת חג הפסחא עוגה או לחם פסחא באביב, אוכלים איטלקיים מסורתיים היו במרכז שולחן החג שלנו.
ארוחות יום ראשון היו מלאות גם במעדנים איטלקיים, כמו ניוקי וברציולה, מלון עטוף פרושוטו, קנולי ואותם מאפים מלאי גבינה בצורת אוזניים מהמאפייה האיטלקית.
חשיבותו של שם
מבחינתי, חלק גדול מהמפתח להבנת מאכלים איטלקיים מסורתיים הוא הבנת המשמעות של שמם, והשמות האיטלקיים של מרכיבים שונים.
בטח, מכיוון שמשפחתי היא מנאפולי אפשר לומר שהאנשים שלי באים מארץ הפיצה והגלידה. אבל בשבילי אלה, לרוב, אוכלים אמריקאים בהחלט.
הכרת שמות המזון האיטלקי המסורתי היא חלק מהקסם שלהם.
כמובן שאם אני קונה בעצם בכל מקום מחוץ לשוק האיטלקי בדרום פילי, זה יכול להיות גם מקור עצום לתסכול.
לא, אני לא מתכוון לומר "ri-Cott-a" במקום "rig-cat", כפי שהיה תמיד מבוטא במשק ביתי שגדלתי.
שומר הוא finnochio (מבוטא את דרכנו: fa-nuke) וצנוברים הם אגוזי pignoli (pin-yo-lee). אפילו כשהגברת באקדמיה אומרת "אה, אתה מתכוון לקאפי-חזיר פיקנטי?" כשאני מבקשת קפיקולה, אני מסרבת בהחלט להגות את זה בדרך אחרת. מצטער.
כיבוד זיכרונות והעברת מסורות
רק לפני שלושה חודשים, כמעט ארבעה, נפטר סבי. יחד עם סבתא שלי, ככל הנראה, הוא השפיע הכי הרבה על דרכי אוהבות האוכל.
הוא תמיד אהב לקחת אותי ואת אחי למסעדות, לבשל לנו וליהנות מאיתנו שהיה יקר כמעט כמו הזמן שבילינו יחד.
הוא אהב פגיולי פסטה, וקציצות עגל עם טריזי לימון, ופנק לעיתים קרובות את תשוקת הילדות הבלתי נגמרת שלי לרביולי תרד ברוטב לבן. הוא לימד אותי לאהוב נקניקיה על פיצה.
אף על פי שמעולם לא שיתפתי את אהבתו לעגבניות גולמיות, ואף על פי שרק לאחרונה גיליתי את אהבתו ללימונצ'לו, לשנינו תמיד הייתה שן מתוקה שלא ניתן לסגירה.
מה אותנטי?
מקורלדבר על אוכל איטלקי מסורתי מנקודת המבט שלי אולי נראה לאנשים מסוימים די בלתי-אמיתי. למרות שהייתי באיטליה, הייתי רק בוונציה וורונה, רחוק מהשכונות הדרומיות העניות שבהן משפחתי נמצאת.
לפני כמה חודשים, בת דודה אמרה לי שהיא חזרה לאחד הכפרים מהם על פי הדיווחים הגיעה סבתי ומשפחת אביה, ראתה בעיניה את הכפר הבוקולי.
מה שהיא מצאה הייתה בעצם עיר, או לפחות פרברים, עם סוכנות רכב והמון המולה המודרנית, בלי שום תקווה למצוא היכן אבותינו שהו פעם, ואף אחד לא שם שם בכיוון כלשהו.
סיפור של מהגרים
זה היה לפני ארבעה דורות שהמשפחה שלי הגיעה בכיסויים וטרנסים מאירופה. הם עשו זאת מתוך הכרח בחיפוש אחר חיים טובים יותר. כתוצאה מכך, המסורות השתנו. לעולם לא אדע בוודאות מה היו המסורות הקולינריות שלהם. (אבל אני מהמר על המתכונים שלהם ללחם הפסחא האיטלקי לא אמרתי שפליישמן בראש כמו שלי ...)
שומרי המסורת
ככל שחלפו השנים, אחי ואני נהפכנו, בחלקם הגדול, לשומרי המסורות המשפחתיות, ומבחינתנו זה בעיקר פירושו להחיות את המסורות הקולינריות של ילדותנו שלנו ואת אלה שאמרו לנו על ידי הדורות הקודמים.
במובנים מסוימים, זה עשוי להיות קל יותר היום מכפי שהיה אצל סבא וסבתא שלנו כעת, כאשר אנו יכולים להזמין אתרוג ללחם הפסחא באופן מקוון, רכיבים שונים זמינים מקומית כל השנה, ואין לי אחד מלבד שני קבצים מצורפים להכנת פסטה עבורי מערבל KitchenAid (זה שסבי קנה לי לפני יותר מעשר שנים, אולי אוכל להוסיף).
המסורת אינה סטטית
מקוראפילו באיטליה מסורות קולינריות איטלקיות נראות שונות מאוד מבעבר.
מרבית הנשים עובדות בימינו מחוץ לבית ומזונות מעובדים השתלטו באותה דרך שיש להם כאן בארצות הברית. פיצה ללא גלוטן זמינה גם באיטליה (משהו שאמא שלי מאוד מתעניינת בו מכיוון שיש לה מחלת צליאק) ואני תוהה אם היא אומצה כמגמה שם באותה צורה שהיא הייתה בארה"ב, או אם היא נלקחה ברצינות רבה יותר על ידי מסעדות מתוך כבוד לאנשים שיש להם למעשה אי סבילות לגלוטן לגיטימי.
האם זו עדיין פיצה אם היא מיוצרת באיטליה ללא קמח חיטה? אני חושב שזה. האם זה עדיין אוכל איטלקי "מסורתי" אם קונים פרוסה בקניון מסבררו? אני לא כל כך בטוח.
למרות שילידה איטלקית עשויה למשוך בכתפיה או לחרט את מצחה אם תשמע אותי טוענת שאני איטלקית, ולמרות שהמזונות שאני אוהבת להכין עם משפחתי שנה אחר שנה עשויים להיות בלתי ניתנים לזיהוי עבורה, הם עדיין אותנטי ככל שיכול להיות בעיניי. המסורת הקולינרית האיטלקית, כמו כל המסורות הקולינריות, המורפים והשינויים ככל שחולפות השנים וככל שמשפחות גדלות ומשתנות ונודדות לארצות חדשות.
כיום, אני גר כמעט שלושת אלפים קילומטרים ממקום נולדתי, אך אחי (וסבתא, ואמא ובן החורג) עדיין צבעו ביצי פסחא והכינו איתי פשטידת פסחא ולחם פסחא (למרות שהיה שבוע מוקדם ובאמצעות וידאו צ'אט). האם זה לא היה אמיתי, למרות שלא עמדנו יחד באותו מטבח, ערבבנו את אותם המרכיבים, נשמנו את אותו האוויר? נה. אני לא חושב כך.
אז מה פסק הדין? אותנטי מספיק בשבילך? ספר לי הכל על המאכלים האיטלקיים המסורתיים האהובים עליך בתגובות.
